בפניי בקשה לביטול עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד, ביום 27.5.10, על זכויות הנתבע (המשיב 2) בנכס מקרקעין הידוע כגוש 16655 חלקה 40 (להלן: "הנכס"). הבקשה מוגשת על ידי צד ג', אשר טוען כי עובר להטלת צו העיקול הוא רכש את הזכויות בנכס מהנתבע בהתאם להסכם מכר מיום 1.4.10.
הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים, המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכומו את טענותיהם בכתב.
למקרא סיכומי הצדדים, בהם מתעוררות שאלות נכבדות של תחרות בין זכויות המבקש למשיב בנוגע לנכס, נשאלת השאלה, האם ההכרעה בשאלות אלו אינה חורגת מהמסגרת הדיונית של בקשה לביטול עיקול.
לפיכך, אבחן להלן - ובטרם איכנס לטענות הצדדים לגופן - את התאמת המסגרת הדיונית של בקשה לביטול עיקול להכרעה במחלוקת הנטושה בין הצדדים בענייננו.
המסגרת הנורמטיבית המסדירה את הליך ביטול העיקול, מעוגנת בתקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:"התקנות"), אשר קובעת, כדלקמן:
"
ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש את ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו; מחזיק, אם ישנו, רשאי לבקש את ביטול הצו בהתאם לתקנה 376.."
הנה כי כן, את הבקשה לביטול העיקול רשאים להגיש המשיב (שהינו הנתבע) או המחזיק בלבד. בקשה לביטול העיקול המוגשת על ידי אדם מעוניין אחר, שאינו עונה להגדרה של משיב - נתבע או מחזיק, דינה להידחות, איפוא, מחמת היעדר מעמד.
בהקשר זה יאים הדברים שנאמרו בספר א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי
, עמ' 553-552:
"
את הבקשה לביטול העיקול רשאים להגיש הנתבע או המחזיק (כל אחד מהם על פי סדרי הדין המיוחדים החלים לגביו), ולא מעוניין אחר כלשהו. המחזיק - הוא האדם האחר שאצלו מוטל העיקול. המחזיק יגיש את הבקשה לביטול העיקול לפי ההוראות הקבועות בתקנה 376 החדשה. אדם אחר, שאינו נתבע או שאינו מחזיק, מעוניין לבטל את העיקול. אם אכן יגיש בקשה שגרתית לביטול העיקול, היא תידחה מחמת היעדר מעמד (חוסר יריבות). מעוניין זה יוכל לנקוט אחת משתי הדרכים הבאות: דרך אחת, המיועדת להתגבר על קושי פרוצדורלי זה, היא הגשת בקשתו של הצד המעוניין להצטרף כנתבע נוסף. בתור שכזה יקבל הוא את המעמד "הנכסף" של נתבע, המאפשר לו להגיש את הבקשה לביטול העיקול. אך אין זו הדרך היחידה. הדרך השנייה, מאפשרת נקיטתו של הליך נפרד (אפשר גם בהמרצת פתיחה), שלא באותו תיק שבו הוטל העיקול".
מאחר והמבקש בענייננו אינו הנתבע, נותר, איפוא, לבחון אם הוא עונה להגדרת מחזיק, שאם לא תאמר כן, נמצא כי אין הוא בעל מעמד כלשהו בהליך דנן.
המושג "מחזיק" מוגדר בתקנה 360 לתקנות, כדלקמן:
"
אדם, זולת המשיב בבקשה לסעד זמני, אשר ברשותו מצויים נכסים שלגביהם נתבקש או ניתן סעד זמני".
הפסיקה הבחינה בין ה"מחזיק" במובן התקנות לבין מחזיק במובן דיני הפוססיה והמקרקעין. ה"מחזיק" במובן התקנות הנ"ל, אינו חייב להיות לא בעל הנכס ולא בעל זכות החזקה בו, אף לא המחזיק בו בפועל במובן דיני הפוססיה.
לעניין זה ראה:
ר"ע 383/86
אדוארד בטארסה ואח' נגד מוסא מוחמד עיאש
, פ"ד מא (2), 100.
במקרה דנן, התובע לא ידע על קיומו של צד ג' (המבקש) בטרם הגשת הבקשה לצו העיקול. עיון בבקשה להטלת צו העיקול מגלה כי אין בה זכר כלשהו לקיומו של צד ג', לא כמחזיק ולא כבעל זכויות כלשהן בנכס. במאמר מוסגר יצויין, כי התובע רשם בכותרת הבקשה את לשכת רישום המקרקעין כ"מחזיק". רישום זה בטעות יסודו והינו מנוגד להלכה שנקבעה בהקשר זה בע"א 2158/92
אורה קליאוט נ' בנק הפועלים בע"מ
, פ"ד מו (3) 804.
במסגרת פסק דין קליאוט הנ"ל, עמד בית המשפט העליון על ההבחנה בין שני סוגי עיקולים, כדלקמן:
"
תקנה 360 מסמיכה את בית המשפט לתת צו עיקול זמני בשני סוגי מקרים: בסוג הראשון על "נכסים שבידי הנתבע" ובסוג השני על "נכסים של הנתבע שבידי אדם אחר" (להלן - מחזיק). מה בין זה לבין זה? שבסוג הראשון מניחים, בשלב מתן צו העיקול, שיש לנתבע זכות בנכס מסוים שבידו, שלכאורה יוכל לשמש מקור למימוש כל פסק-דין פרוספקטיבי העשוי להינתן לטובת התובע, כמו מכונית שבהחזקת הנתבע או נכס מקרקעין הרשום בלשכת רישום המקרקעין על שמו. אכן, אם יתברר בדיעבד שקיימות טענות מתחרות או השגות לגבי הזכויות בנכס, כגון שפלוני טוען שלו עצמו זכויות במכונית או שאלמוני טוען שהוא זכאי לקבל את הבעלות במקרקעין, יוכלו פלוני או אלמוני להצטרף כנתבעים נוספים לתובענה, לפי תקנה 24 לתקנות, או יוכלו, לאחר מתן פסק הדין המאשר את העיקול, להגיש תביעה להסרתו. אכן, אם ידוע לתובע על קיום הטענות המתחרות או ההשגות מצד פלוני או אלמוני, והוא ציין את הדבר בבקשת העיקול, יכול שבית המשפט ימאן ליתן צו עיקול או לאשרו ללא צירופם של פלוני או אלמוני כבעלי דין נוספים. המכנה המשותף לכל המקרים האמורים מהסוג הראשון הוא קיומה של טענה מצדו של התובע שלנתבע זכויות בנות עיקול בנכס שבידו, והעובדה שלזר יש תביעות וטענות כנגד הנתבע אינה מונעת הטלת העיקול".
בחינת הבקשה להטלת צו העיקול במקרה דנן, על רקע הפסיקה דלעיל, מגלה כי עסקינן בצו עיקול מהסוג הראשון, קרי: עיקול נכס שבידי הנתבע. עובדה היא כי זכרו של צד ג' לא בא בבקשה והטענות בדבר זכויותיו בנכס התעוררו רק בדיעבד. במקרה כזה, קובעת הפסיקה כאמור, כי הדרכים העומדות לרשות צד ג' הן הגשת בקשה להצטרף כנתבע נוסף או הגשת תביעה להסרת העיקול.